רנלטו בנייה בע"מ נ' עדי יעדים בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה למתן צו עיקול המתייחס לכספים המגיעים למבקשת מהמשיבה 1 או המשיבים 3 וזאת עד לסך של 800,000 ₪.

עוד נתבקש בית המשפט להורות על הפסקת השימוש בציוד השייך למבקשת ואשר נמצא ברשות המשיבה 1, תוך השבתו למבקשת.

לטענת המבקשת, הצדדים התקשרו ביניהם בסדרה של הסכמים, אשר עניינם ביצוע עבודות בניית שלד בפרויקט שעניינו בניית קומות נוספות בבניין קיים תוך התאמת המבנה, בין היתר, להוראות תמ"א 38, והכל ביחס לבניינים ברחוב אלי כהן 11-13-15 ברעננה (להלן: "המקרקעין").

בכתב התביעה ובבקשה טענה המבקשת כי המשיבה 1, בניגוד להוראות ההסכם בין הצדדים נמנעה מתשלום עבור עבודות אשר בוצעו בפועל, התכחשה להסכמות חוזיות בין הצדדים ובאופן חד צדדי הביאה לסיום ההסכם, תוך שהיא מותירה תחת ידיה ציוד רב של המבקשת.

במסגרת התגובה לבקשה, טענה המשיבה 1, כי המבקשת נמנעה, בכוונת מכוון, מלהציג את התמונה העובדתית במלואה לרבות לעניין קיומו של הסכם הקודם לזה הנזכר בבקשה ולרבות לעניין הפרות מרובות של ההסכם בין הצדדים.

ביחס לחוב הנטען הוסיפה המשיבה 1 וטענה כי חלק מן התשלום הותנה בתנאים אשר טרם התקיימו, חלק מן החוב שולם על דרך של תשלום כספים לצדדי ג' וביחס לחלק אחר, יש ליתן את הדעת להיקף הנזקים אשר גרמה המבקשת בנכסים, ולרבות נזקים לבעלי הדירות במקרקעין.

לאחר הגשת הבקשה הוגשו לעיוני שתי בקשות נוספות להצטרפות להליך.

האחת, של דיירת בבניין, הגברת לינור מליך, במסגרתה נטען כי יהא בהליך זה כדי להשליך על זכויותיה.

האחרת, של חברת הניהול בפרויקט, תפארת לישראל בע"מ (להלן בהחלטה זו: "חברת הניהול").

אתמול, ה-17.2.2013 התקיים דיון במעמד הצדדים במסגרתו שבו הצדדים וטענו בפני.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות ובתשובה ונתתי דעתי לטעוני הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. טעמיי להלן.

בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984, הדנה בבקשה לסעד זמני נקבע:

" (א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש"

(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר שיקולים אלה:

(1)הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק ייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או אדם אחר.

(2)אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש."

כידוע, החלטת בית המשפט לעניין צווי מניעה זמניים היא פרי שיקול דעת שיפוטי.

בבואו של בית המשפט לשקול מתן סעד זמני, עליו לבחון, בין היתר, מהות הסעד המבוקש, סיכויי הצדדים להוכיח את טענותיהם (קיומה של זכות לכאורית של המבקשות לקבל את הסעדים המבוקשים על ידן), מאזן הנוחות, וניקיון כפיהם ותום ליבם של המבקשים, וכן את פרטי הבקשה ומועד הגשתה.

כל אחד מן השיקולים נבחן בפני עצמו ואולם ההחלטה נובעת ממשקלם הסגולי הכולל של כלל הרכיבים כפי שנבחנו על ידי בית המשפט, בהסתמך על הבקשה, על נספחיה, כמו גם טיעוני הצדדים.